בוא נדבר רגע על התסכול המוכר הזה. אתה רואה תבנית (Template) מדהימה לאתר אינטרנט או למצגת. באנגלית זה נראה מיליון דולר – נקי, אוורירי, מודרני. אתה אומר לעצמך "בול, זה מה שאני צריך", רוכש אותה, ומתחיל להכניס את התוכן שלך.
ואז, ברגע שאתה מכניס אותיות עבריות… הקסם קצת מתפוגג. פתאום העיצוב מרגיש צפוף יותר, כבד יותר, או סתם מיושן. זה לא שנעלם לך הטאץ' העיצובי, וזה בטח לא שהתוכן שלך לא טוב. הבעיה היא פשוטה יותר, אבל רובנו מפספסים אותה: הטיפוגרפיה.
בעולם העסקים אנחנו משקיעים המון באסטרטגיה, בקופי, בצילומים. אבל הפונט? הוא בדרך כלל נשאר ברירת המחדל. וחבל, כי הפונט הוא בעצם "שפת הגוף" של העסק שלך בדיגיטל. בדיוק כמו שפגישה עסקית עם אדם בחליפה תרגיש שונה מפגישה עם מישהו בכפכפים, כך גם הטקסט שלך משדר מסר עוד לפני שהלקוח קרא מילה אחת.
במדריך הזה לא נחפור על היסטוריה של הכתב (טוב, אולי ממש בקטנה כדי להבין את ההיגיון), אלא נתמקד במה שבאמת חשוב לך כבעל עסק: איך לבחור פונט שייראה מקצועי, יגרום ללקוחות להישאר באתר, ויחסוך לך כאבי ראש משפטיים ועיצוביים בהמשך.
אז למה באמת זה קורה? למה מה שעובד באנגלית נראה לפעמים כמו "דוד זקן" בעברית?
זה לא עניין של טעם, זה עניין של הנדסה. האנגלית היא שפה דינמית וקלילה. האותיות שלה מלאות בעיגולים וקווים ישרים, והן יושבות יציב על "קו בסיס" תחתון (תחשוב על שורת מחברת).
העברית שלנו, לעומת זאת, היא "חיה" אחרת לגמרי. היא מרובעת יותר, כבדה יותר, ויש לה תכונה מוזרה: היא "נתלית" מלמעלה. אם תשים לב, רוב האותיות שלנו מתיישרות לפי הקו העליון שלהן (כמו ה', ח', ר', ת'), בעוד שהחלק התחתון שלהן פתוח ולפעמים לא אחיד.
למה זה משנה לך? כי כשאתה לוקח עיצוב שנבנה לאנגלית ומלביש עליו עברית, נוצר עומס ויזואלי. העין שלנו צריכה קצת יותר אוויר ומרווח כדי לקרוא עברית בנוחות.
בנוסף, יש לנו את העניין ההיסטורי ״הקטן״ הזה. במשך דורות, העברית הייתה שפה של ספרי קודש – כתב כבד, רציני ומחייב. בראש של הלקוח הישראלי, צורות מסוימות של אותיות מיד זורקות אותנו לאווירה של "עיתון רציני" או "משרד ממשלתי", בעוד צורות אחרות משדרות "סטארטאפ" ו"חדשנות".
החוכמה היא לא סתם לבחור "פונט יפה", אלא להבין איזה רגש הצורות האלה מפעילות אצל הלקוח שלך בשנייה שהוא נוחת באתר.
עכשיו כשהבנו למה עברית היא מיוחדת, בוא נדבר על הבחירה עצמה. בגדול, את כל אלפי הפונטים שקיימים בעולם אפשר לחלק לשלוש משפחות עיקריות. הבחירה ביניהן היא לא עניין של "יופי", אלא של התחושה שאתה רוצה להעביר ללקוח בשבריר השנייה שהוא פוגש את המותג שלך.
מכיר את הקווים הקטנים האלה בקצוות של האותיות? ה"צ'ופצ'יקים" הקטנים? אלו נקראים סריפים. בעברית, המלך הבלתי מעורער של הקטגוריה הזו הוא פונט "פרנק-ריהל" (זה של העיתונים).
מה זה משדר: סמכות, אמינות, מסורת, ותק, רצינות.
למי זה מתאים: עורכי דין, רואי חשבון, מוסדות תרבות, מותגי יוקרה שרוצים לשדר "אנחנו כאן מאז ומתמיד״.
אם אתה רוצה לשדר יוקרה ושמרנות (במובן הטוב), זה הכיוון. אבל תיזהר – שימוש לא נכון יכול לגרום לאתר להיראות מיושן וכבד.
"סן" בצרפתית זה "בלי". כלומר – אותיות בלי הקישוטים בקצוות. הקווים ישרים, נקיים ופשוטים. הדוגמאות המוכרות היום הן "אסיסטנט" או "היבו".
מה זה משדר: חדשנות, הייטק, ניקיון, נגישות, ישירות.
למי זה מתאים: חברות טכנולוגיה, סטארטאפים, אפליקציות, וכל עסק שרוצה לדבר בשפה עכשווית ופשוטה.
זה הסטנדרט היום בדיגיטל (Web) קל מאוד לקרוא אותם במסכים, והם משדרים "אנחנו ב-2025״.
אלו פונטים שמחקים כתיבה אנושית (כמו "דנה ידיים" או פונטים בסגנון מכחול).
מה זה משדר: יצירתיות, חום, מגע אישי, אותנטיות.
למי זה מתאים: מאמנות, מטפלים, חנויות בוטיק, מותגי ילדים.
תשתמש בהם בזהירות! הם נהדרים לכותרת קצרה או למשפט הדגשה, אבל אל תכתוב איתם פסקאות שלמות. זה מעייף את העין וקשה לקריאה.
טיפ קטן שיעשה לך סדר: יש הבדל ענק בין פונט ׳כותרת׳ (Display) לבין פונט ׳טקסט׳ (Body), פונט כותרת הוא נועד למשוך תשומת לב, הוא יכול להיות מיוחד, מוזר ובעל אופי חזק. פונט טקסט (זה שבו כתוב רוב התוכן באתר) חייב להיות נוח, פשוט, ולא מפריע לקרוא. אל תנסה להתחכם בטקסט הרץ. אם הלקוח יצטרך להתאמץ כדי לקרוא את השירותים שלך, הוא פשוט יילך למתחרה.
אוקיי, בחרת סגנון. עכשיו מגיעה השאלה שכל בעל עסק שואל: "למה לשלם על פונט כשיש בחינם בגוגל?"
גוגל עשו מהפכה. פונטים כמו Heebo ,Assistant ,Rubik הם פונטים מצוינים, מקצועיים וקריאים להפליא. הם חינמיים, קלים להטמעה ועובדים מעולה בכל דפדפן. אבל כולם משתמשים בהם. אם תשתמש בהם, האתר שלך ייראה נקי ומקצועי, אבל הוא ייראה כמו עוד אלף אתרים אחרים. אין בזה ייחוד.
בישראל יש מעצבי פונטים (טיפוגרפים) מדהימים ברמה עולמית. למה לשלם? בשביל הבידול. פונט ייחודי נותן למותג אופי שאי אפשר להשיג עם הכלים החינמיים. בנוסף, בפונטים מקצועיים תקבל בדרך כלל יותר "משקלים" (דק מאוד, עבה מאוד, שחור) שנותנים למעצב שלך גמישות גדולה.
זה הנושא שבו הכי הרבה בעלי עסקים נופלים, ולפעמים זה נגמר במכתבי תביעה לא נעימים. כשאתה קונה פונט, אתה לא קונה את האותיות, אתה קונה רישיון שימוש, ופה יש הבדל קריטי בין רישיון דסקטופ (Desktop) המיועד לעיצוב תמונות, לוגו, מצגות ודפוס, לבין רישיון ווב (Webfont) המיועד להטמעה בתוך הקוד של האתר, כדי שהטקסט יופיע חי.
המון בעלי עסקים קונים רישיון בסיסי (דסקטופ). המעצב שלהם משתמש בפונט באתר האינטרנט, ואחרי חצי שנה הם מקבלים תביעה על הפרת זכויות יוצרים. למה? כי הם לא רכשו רישיון Web. הכלל הוא פשוט! לפני שאתם מעלים פונט לאתר, ודאו שיש לכם ספציפית רישיון לשימוש באינטרנט. אם אתם משתמשים בפונטים של גוגל – אתם מכוסים (הם חינמיים לשימוש מסחרי ולווב).
אתה מכיר את זה שאתה מסתכל על תמונות שלך מלפני 15 שנה וחושב "מה לעזאזל לבשתי?" או "מה עבר לי בראש עם התספורת הזאת?". זה קורה באופנה, וזה קורה בדיוק באותו אופן גם בעולם העיצוב.
כשאנחנו בונים מותג, יש לנו נטייה טבעית לרצות להיות "עכשיווים". אנחנו רוצים להראות שאנחנו מעודכנים, שאנחנו מבינים עניין. הבעיה היא שפונטים, בדיוק כמו מכנסי סקיני או חולצות בטן, הם עניין של אופנה. מה שנראה היום הכי לוהט ומגניב, יכול להיראות בעוד שלוש שנים כמו "עיצוב של 2025" – מיושן ולא רלוונטי.
בשנים האחרונות, למשל, אנחנו רואים השתלטות של פונטים גיאומטריים מאוד. זה נראה נקי, זה נראה הייטק, וזה עובד מעולה באפליקציות. חברות ענק עשו את המעבר הזה (כמו גוגל, Airbnb ואפילו מותגי רכב). האם זה יפה? כן. האם זה מתאים לך? לא בטוח. אם כולם הולכים על המראה הגיאומטרי, ואתה הולך בדיוק לאותו כיוון, אתה מאבד את היכולת לבלוט. הכל נהיה "אותו דבר״.
מהצד השני, יש עכשיו גל חזק של חזרה ל"פונטים של פעם" – אותיות עם ניחוח של שנות ה-70׳ וה-80׳, קצת עקומות בכוונה, עם המון אופי וחספוס. זה נראה מעולה לקמפיין אינסטגרם מגניב לבית קפה או למותג אופנה צעיר. אבל האם זה יחזיק מעמד כשהלוגו שלך יצטרך להתנוסס על בניין משרדים בעוד עשור? כנראה שלא.
לגבי הלוגו והטקסט הראשי באתר, כאן אנחנו מחפשים יציבות. תבחר פונט שהוא "קלאסיקה מודרנית". משהו נקי, קריא מאוד, שישרוד את מבחן הזמן. אל תלך על הצעקה האחרונה, לך על האיכות השקטה.
בקמפיינים ופרסומות ניתן ״להתפרע״. יש לך מבצע לחגים? השקת מוצר חדש? תרגיש חופשי להשתמש בפונט טרנדי, צבעוני ומשוגע לכותרות. מקסימום, בעוד חצי שנה בקמפיין הבא, תחליף אותו.
אלו הדברים הקטנים שמבדילים בין אתר שנראה "וואו" לאתר שנראה "בסדר, אבל משהו מציק לי בעיניים". רוב בעלי העסקים לא שמים לב לפרטים האלה, אבל הלקוחות מרגישים אותם בתת-מודע. הנה רשימת ה-Don'ts שאתה חייב להכיר:
זו אולי הטעות הכי נפוצה והכי הרסנית. נגיד שיש לך פונט יפה באתר, ואתה רוצה להדגיש מילה מסוימת. אתה מסמן אותה ולוחץ על כפתור ה-Bold. אם לפונט הספציפי הזה אין גרסה מודגשת שתוכננה על ידי המעצב המקורי – המחשב פשוט "מורח" את האותיות לצדדים כדי לעבות אותן. האותיות מתעוותות, הפינות העדינות נהרסות, והטקסט נראה מטושטש וזול.
כשאתה בוחר פונט (או כשאתה עובד מול מעצב), תוודא מראש שיש לו משפחה של משקלים (Regular, Bold, Italic וכו'). תשתמש רק במשקלים המקוריים, ואל תיתן למחשב לנסות לנחש איך לעבות את האות.
נגיד שלעסק שלך קוראים "חָלָם" (חלום) ולא "חַלָם" (טיפש), ואתה חייב לנקד את השם בלוגו או בכותרת. הרבה פונטים, בעיקר החינמיים הישנים או כאלה שלא עברו התאמה מושלמת, פשוט לא יודעים "לאכול" ניקוד. הנקודות זזות הצידה, עולות על האות, או נראות לא קשורות. זה נראה רע.
לפני שאתה סוגר על פונט, תעשה לו "מבחן ניקוד". תכתוב משפט מנוקד ותראה שהכל יושב בול במקום.
בוורד אנחנו רגילים ליישר טקסט לשני הצדדים (Justify) כדי שייראה כמו בספר, עם שוליים ישרים מימין ומשמאל. באינטרנט, בעברית, זה אסון. כי כדי ליישר את השורות, הדפדפן מותח את הרווחים בין המילים בצורה לא אחידה. זה יוצר מה שנקרא "נהרות לבנים" – שבילים של רווח שחוצים את הטקסט ומפריעים לעין לרוץ ברצף.
באינטרנט בעברית, מיישרים רק לימין. השוליים השמאליים יהיו "משוננים" (לא ישרים), וזה בסדר גמור. זה הרבה יותר קריא, אסתטי ונכון לעין האנושית.
מכיר את האתרים האלה שהטקסט נמרח מקצה אחד של המסך עד לקצה השני? זה סיוט לקריאה. העין שלנו מתעייפת כשהיא צריכה לעבור דרך ארוכה מדי מימין לשמאל, ואז "לצוד" את תחילת השורה הבאה.
הגבל את רוחב הטקסט. הכלל המקצועי אומר שבשורה נוחה לקריאה צריכות להיות בין 45 ל-75 תווים (כולל רווחים). זה אומר שהטקסט צריך להיות ב"טור" צר יחסית באמצע המסך, עם הרבה אוויר (שטח לבן) בצדדים. זה נראה יותר יוקרתי, וזה הרבה יותר מזמין לקריאה.
בשנת 2025, פונט קטן מדי (מתחת ל-16 פיקסל) או פונט אפור בהיר על רקע לבן – זה לא עובר. לא רק בגלל חוקי הנגישות וסכנת התביעה, אלא כי אתה פשוט מפספס לקוחות. אנשים קוראים מהנייד, בחוץ, בשמש, תוך כדי הליכה. אם הם יצטרכו למצמץ כדי להבין מה כתוב, הם פשוט יסגרו את הטאב.
תן להם קונטרסט חזק (טקסט כהה על רקע בהיר), ותן להם גודל פונט נדיב.
אם העסק שלך חי בעולם המודרני, סביר להניח שהטקסטים שלך לא כוללים רק עברית טהורה. אלא גם מונחים מקצועיים, שמות של מותגים, או סתם ביטויים באנגלית.
והנה הבעיה: לפעמים האנגלית נראית ענקית וצועקת ביחס לעברית העדינה, לפעמים היא דקה מדי ונעלמת, ולפעמים הסגנונות פשוט מתנגשים (למשל, עברית מרובעת וקשה ליד אנגלית עגולה ורכה). זה גורם לטקסט להיראות "קופצני" ומבולגן.
הדרך הכי בטוחה היא לבחור פונט שתוכנן מראש כדו-לשוני. המעצבים הטובים בישראל (כמו בסטודיו "אאא", "פונטביט" ואחרים) בונים את הפונטים שלהם כך שהעברית והאנגלית (ולפעמים גם הערבית) ידברו באותה שפה עיצובית בדיוק. יש להן אותו עובי קו, אותו גובה, ואותה "אווירה". כשאתה משתמש בפונט כזה (למשל "אסיסטנט" או "היבו" בגוגל, או פונטים קנויים), המעבר בין השפות חלק ובלתי מורגש.
אם אתה חייב להשתמש בשני פונטים שונים (נניח, כי לוגו החברה הוא בפונט אנגלי ספציפי), תצטרך לעשות התאמות ידניות כמו התאמת גובה: בדרך כלל, אותיות אנגליות נראות קטנות יותר מהעבריות באותו גודל פונט (בגלל שהעברית גבוהה יותר). תצטרך אולי להגדיר שהאנגלית תהיה ב-10% גדולה יותר מהעברית כדי לאזן. או התאמת משקל: וודא שה"עובי" של האותיות נראה זהה בעין. לפעמים ה-Regular של פונט אחד הוא עבה כמו ה-Bold של פונט אחר.
מתכנתים טובים יודעים להגדיר ב-CSS (הקוד שקובע את העיצוב) פונט שונה לכל שפה. בקש מבונה האתר שלך שהעברית תהיה בפונט X והאנגלית בפונט Y ושהם יהיו מאוזנים בגודל. זה דורש עוד חצי שעה עבודה, אבל ההבדל בנראות הוא שמיים וארץ.
דיברנו המון על טכניקה, על היסטוריה ועל חוקים. אבל בסופו של דבר, טיפוגרפיה היא רגש.
כשלקוח נכנס לאתר שלך, הוא לא מודד עם סרגל את הגובה של האות ל' והוא לא בודק אם יש לך רישיון ווב. הוא פשוט מרגיש. הוא מרגיש אם האתר הזה מכבד אותו. הוא מרגיש אם העסק הזה מסודר ומקצועי. הוא מרגיש אם נעים לו לקרוא את מה שיש לך להגיד, או אם העיניים שלו מתעייפות והוא רוצה לברוח.
הפונט הוא המוזיקה שמתנגנת ברקע בזמן שהלקוח קורא את הטקסט שלך. אם המוזיקה צורמת, לא משנה כמה המילים יפות – החוויה תהיה לא נעימה. אבל אם המוזיקה הרמונית, מדויקת ותומכת במסר – הלקוח יישאר, יקשיב, וסביר להניח שגם יקנה.
אז רגע לפני שאתה חוזר לשגרה, קח לך חמש דקות להסתכל על האתר שלך, על המצגת העסקית או על הניוזלטר האחרון ששלחת. תסתכל עליהם בעיניים חדשות. האם האותיות שם מספרות את הסיפור הנכון עליך?
[ ] האם הפונט משדר את ערכי המותג? (סריף = מסורתי ויוקרתי, סן-סריף = מודרני ונקי).
[ ] האם קל לקרוא פסקה שלמה של טקסט (לא רק כותרת) גם במובייל?
[ ] האם לפונט יש לפחות 3 משקלים שונים (רגיל, בולד, דק או שחור)?
[ ] אם אתה צריך ניקוד, האם הוא יושב טוב על האות?
[ ] האם יש לך רישיון מתאים לשימוש (במיוחד רישיון Web לאתר)?
[ ] האם הפונט כולל גם גירסה באנגלית שנראית טוב, או שהוא משתלב היטב עם פונט אנגלי אחר?
[ ] וודא שאין יישור לשני הצדדים (Justify) שאין "בולד מלאכותי" ושאורך השורות לא עולה על כ-70 תווים.
בהצלחה! המילים שלך שוות זהב, תן להן להיראות ככה.
רוצים לוודא שהמותג שלכם מדבר בשפה הנכונה? מוזמנים ליצור איתי קשר לשיחת ייעוץ. נסתכל יחד על מה שיש לכם היום, ונבדוק איך אפשר לגרום למילים שלכם להיראות טוב יותר – ולעבוד בשבילכם הרבה יותר.
למידע נוסף בנושא או לקביעת פגישת ייעוץ הקליקו כאן.
